<h1>בה"ג הלכ' שבועה</h1>
<h2>דף כד.</h2>
[סנהדרין ל"א ע"א] כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין. אמרו לו כל ראיה שיש לך הבא מכאן ועד שלשים יום, הביא בתוך שלושים יום סותר, אחר שלשים אינו סותר, אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה זה לא מצא בתוך שלשים ומצא לאחר שלשים. אמר רבה בר בר הונא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. אמרו לו הבא עדים ואמר אין לי עדים, הבא ראיה ואמר אין לי ראיה, לאחר זמן מצא עדים ומצא ראיה, הרי זו אינה כלום, אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה לא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים לא היה יודע שיש לו ראיה ומצא ראייה. ראה שמתחייב ואמר קרבו פלוני ופלוני והעידוני או שהוציא ראיה מתוך פונדתו, הרי זו אינה כלום. אמר רבה בר רב הונא הלכה כדברי חכמים, ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה. (ל"א:) כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן לעולם מביא ראיה וסותר עד שיסתום טענותיו, אמרו לו הבא עדים ואמר אין לי עדים הבא ראייה ואמר אין לי ראיה, אבל באו לו עדים ממדינת הים או שהיתה דיסקיא של אביו מופקדת ביד אחר הרי זה מביא ראיה וסותר. ההוא ינוקא דתבעוה בדינא קמיה דרב נחמן, א"ל אית לך סהדי, א"ל לא, אית לך ראיה, א"ל לא, חייביה רב נחמן, הוה קא בכי ואזיל שמעוה הנך אינשי אמרו ליה אנן ידעינן במילי דאבוך, אמר רב נחמן בהא אפילו רבנן מודו לרבן שמעון בן גמליאל, מאי טעמא, דינוקא במילי דאבוה לא ידע.
<h2>דף נ:</h2>
שבועת הדיינין הטענה שתי כסף וההודאה בשוה פרוטה, ואם אין הודאה ממין הטענה פטור. כיצד, מנה לי בידך, אין לך בידי, פטור, שתי כסף, אין לך בידי אלא פרוטה, חייב.
[שבועות ל"ט ע"ב] אמר רב כפירת טענה שתי כסף, ושמואל אמר טענה עצמה שתי כסף ואפילו לא כפר אלא בפרוטה ולא הודה אלא בפרוטה חייב. ואמרינן עלה אמר רבא דיקא מתניתא כוותיה דרב וקראי כוותיה דשמואל, ותני רבי חייא לסיועי לרב (מ'.) סלע לי בידך אין לך בידי אלא סלע חסר שתי כסף חייב, חסר מעה פטור, והילכתא כרב דתני רבי חייא כוותיה.
